כמישהי שחיה ונושמת את עולם הגיוס יום-יום, אני רגילה לראות הרבה קורות חיים מכל הסוגים. מועמדים עם רזומה מרשים יותר או פחות, שיחות, ראיונות, מיילים, והכי הרבה הודעות וואטסאפ.
בין כל ההודעות הרגילות, לפעמים קופצת הודעה שגורמת לי לעצור לרגע. לא בגלל שהיא גרועה, אלא בגלל שהיא אנושית, מפתיעה, מצחיקה. לפעמים קצת תמימה, לפעמים חדה ומדויקת.
אספתי כמה הודעות אמיתיות שקיבלתי (בעילום שם כמובן) כדי לשתף אתכם. לא רק בשביל החיוך שהן עשויות להעלות על פניכם, אלא כדי לנסות ולהסיק מה ניתן ללמוד מהן.
הרבה מועמדים מרגישים אבודים בתוך כל המשרות, הדרישות הבלתי נגמרות והכותרות. הם מחפשים לא רק עבודה, אלא מישהו שידע לראות אותם. לפעמים הדרך הכי טובה להוביל מישהו למקום הנכון היא דווקא כשהוא לא בטוח מה הוא מחפש.
מאחורי השאלה יש סקרנות, רצון ללמוד, ונכונות להשתפר. מועמדים לא תמיד מקבלים פידבק, והם משתוקקים למילה אחת שתחזיר להם את הכיוון או את הביטחון. זו ההזדמנות שלנו להפוך 'לא' לחוויה בונה.
אם מועמד שואל על נעליים בזום, כנראה שהוא לוקח את הריאיון ברצינות. אבל מאחורי ההומור יש גם חשש. המועמדים רוצים לדעת שהם עושים את הדבר הנכון ולא נופלים על זוטות. זה רמז ללחץ טבעי שכדאי להקשיב לו.
אין ספק שזה מועמד שלא רק רוצה להיבחן, אלא רוצה ללמוד ולהשתפר. זה המקום המדויק לשיח כנה ולא שיפוטי והזדמנות להחזיר ערך אמיתי למועמד, גם אם המשרה לא רלוונטית עבורו.
דוגמה קלאסית לבלבול מקצועי שמגיע עם הרבה פחד. זו לא רק שאלה של קריירה, זו שאלה של זהות. כאן מגייסת קשובה יכולה לעזור למישהו לבנות מסלול חדש ולא רק למצוא משרה.
כן, זה ישיר. המועמד חושף כאן את מה שרבים מרגישים - תחושת חוסר ודאות, ואפילו חוסר ערך. זה מחייב אותנו להיות שקופים, הוגנים ובעיקר אנושיים.
שאלת השאלות שתמיד גורמת לי לחייך.
המועמדים כל כך התרגלו לצ׳אטים אוטומטיים, לינקים קרים ושליחת קורות חיים לחלל האינטרנטי… השאלה הזו מבטאת את הצורך הכי בסיסי של כולנו, להרגיש שמישהו באמת שם.
שאנחנו מחפשים יחס אישי בעולם מקצועי שמרגיש לעיתים מאוד מנוכר. שהודעות "מוזרות" הן לא באמת מוזרות, הן פשוט אנושיות. ובעיקר שכל הודעה היא הזדמנות אמיתית לחיבור. מאחורי קובץ קורות החיים יש אדם.
אני בוחרת לראות את ההודעות האלה כתזכורת לכך שכל תהליך גיוס מוצלח מתחיל ביכולת להקשיב, גם אם זו הודעת וואטסאפ שמלווה באימוג’י, בשאלה מביכה או בשורת פתיחה לא שגרתית.
כל מי שעוסק בגיוס חייב להיות שם גם בשביל האנשים, ולא רק בשביל המספרים.
לכן, כשמועמד ישאל אותי שוב אם אני אמיתית, אני אחייך ואכתוב לו:
"כן!!!... אז מה אתה *באמת* מחפש?"