יש תקופה בתהליך חיפוש עבודה שלא מדברים עליה מספיק מאחר והיא לגמרי פחות פוטוגנית. זו התקופה הזו שבאמצע, כשהתהליך כבר התחיל, כשכבר השקעתם זמן ומחשבה והייתם בלא מעט ראיונות ואולי אפילו קיבלתם פה ושם פידבקים חיוביים אבל בפועל שום דבר לא נסגר. לא היתה לכם נקודת כישלון אחת ברורה אלא רצף של תהליכים שלא נסגרו. פעם בחרו להתקדם עם מישהו אחר, פעם אחרת שלחו מייל שלילה גנרי ובין לבין אפילו לא טרחו לחזור ולעדכן איפה זה עומד. כל אירוע שכזה משאיר אחריו תחושת חוסר ודאות שרק הולכת ומצטברת.

בתחילה נדמה שהשליטה עוד אצלכם - משפרים ניסוח בקורות החיים, מדייקים את פרופיל הלינקדאין ומגישים מועמדות למשרות בלוחות דרושים.  אבל ככל שהזמן עובר והתהליך מתארך מעבר למה שציפיתם, מתחילות לעלות שאלות אחרות: אולי אני כבר פחות רלוונטי.ת לשוק? אולי עשיתי צעד לא נכון שעזבתי? אולי אני מכוון.ת גבוה מדי? אולי נמוך מדי? אולי משהו בי לא עובר כמו שצריך? אלו שאלות שמשפיעות על האופן שבו אתם מתראיינים, על הדרך שבה אתם מציגים את עצמכם וודאי עלולות לכרסם בביטחון שאתם משדרים.

כשהחיפוש מתארך, שווה לעצור רגע ולבדוק מה באמת קורה. לא ממקום של ביקורת עצמית אלא ממקום ענייני:

1. אם אתם לא מקבלים בכלל זימונים לראיונות - ייתכן שהבעיה היא לא בניסיון שלכם אלא בדרך שבה הוא מוצג. ייתכן שקורות החיים כלליים מדי, שלא ברור לאיזה תפקיד אתם מכוונים, או שההתאמה למודעה לא מספיק בולטת. לפעמים זה לא עניין של כמה אתם טובים אלא של כמה זה ברור למי שמסתכל עליכם מבחוץ. 

2. אם אתם מגיעים לראיונות אך לא מתקדמים - ייתכן שהבדיקה צריכה להתמקד באופן ההצגה העצמית ובמידת הבהירות לגבי הכיוון המקצועי. האם ברור למה אתם רוצים דווקא את התפקיד הזה? האם אתם מצליחים לתרגם את הניסיון שלכם לתרומה עתידית קונקרטית עבור הארגון? לעיתים הפער אינו בניסיון עצמו אלא ביכולת לספר אותו באופן ממוקד, מחובר ומדויק.

3. אם אתם מגיעים לשלבים מתקדמים יותר בתהליך אך לא מקבלים הצעה - ייתכן שמדובר כבר בשאלות עמוקות יותר של התאמה, ציפיות שכר לא ריאליות או אולי כיוון מקצועי שעדיין אינו מגובש לחלוטין. במצב כזה כדאי לשאול לא רק האם אני מתאים למשרה אלא גם האם המשרה מתאימה לי. האם הבחירות שאני עושה משקפות באמת את מה שחשוב לי בשלב הזה של הקריירה.

ומעל הכל - אי אפשר להתעלם מהעובדה המרה שבשנתיים האחרונות חיפוש עבודה בישראל מתקיים בתוך מציאות מורכבת בהרבה ממה שהכרנו. תקנים מוקפאים ואז נפתחים מחדש, תהליכים נעצרים באמצע, החלטות משתנות ברגע האחרון וכל התחושה היא שארגונים פועלים בזהירות יתרה לנוכח חוסר הוודאות. השוק תנודתי, הדינמיקה משתנה מהר ולעיתים מספר המועמדים לכל משרה גבוה משמעותית ממה שהיה בעבר. בתוך מציאות כזו גם מועמדים מנוסים מאוד מוצאים את עצמם בתהליכים ארוכים מהרגיל. עצם העובדה שתהליך חיפוש העבודה נמשך אינה בהכרח אינדיקציה לבעיה אישית אלא פעמים רבות ביטוי ישיר של התקופה שבה כולנו חיים.

חיפוש עבודה הוא לא רק תהליך מקצועי ורגשי אלא גם תהליך כלכלי, ובמציאות הנוכחית אי אפשר לנתק בין הדברים. שחודש חולף, ואחריו עוד חודש ועוד אחד ואין משכורת שנכנסת בזמן שהמשכנתא/השכירות, ההלוואות וההוצאות השוטפות ממשיכות לרדת, הלחץ הופך למוחשי מאוד. לכן חשוב להתחיל לפעול מתוך תכנון ולא מתוך לחץ:

1. להבין בצורה קרה ומדויקת מה מצבכם הכלכלי בפועל. כמה חודשי נשימה עוד יש, אילו הוצאות ניתן לצמצם זמנית, האם ניתן לפרוס תשלומים או לייצר גמישות מול גופים פיננסיים. אל תתייחסו לכך כאל כשלון או כאל דרמה אלא לאחריות בסיסית בתקופה של אי ודאות. 

2. כפועל יוצא, חשוב לקבל החלטה מודעת לגבי עבודה זמנית או פתרון ביניים שייצר יציבות, גם אם הוא אינו מושלם מבחינה מקצועית. תפקיד חלקי, פרויקטלי או זמני יכול להוריד את מפלס הלחץ ולאפשר לחזור ולחפש את הצעד הבא מתוך שקט ולא מתוך מצוקה.

3. לשנות את אופן החיפוש עצמו - מפסיקים את השליחה האוטומטית לכל מודעה שנראית רלוונטית ומגדירים בכל שבוע מספר מצומצם וברור של משרות שאליהן באמת רוצים להגיש מועמדות. לכל משרה מתאימים את קורות החיים באופן נקודתי! מדגישים ניסיון רלוונטי ומשנים את הסדר כך שהערך יתבלט מיד. 

4. במקביל - מקצים זמן קבוע לפנייה ישירה לאנשים דרך רשת קשרים אישיים ולינקדאין, יוזמים שיחות מקצועיות ולא נשענים רק על לוחות הדרושים. 

5. מגדירים שלושה מעגלי תפקידים ברורים - התפקיד האידיאלי, תפקיד טוב וריאלי ותפקיד ביניים שמייצר תנועה והכנסה. זאת כדי לא להישאר במצב של הכול או כלום.