עצמו את העיניים לרגע. אתם יושבים על כסא המראיין/ת.
מולכם - אתם בעצמכם.
מה הייתם חושבים על המועמד שמולכם? איך אתם נכנסים לחדר? איך אתם מדברים? מתיישבים? מציגים את עצמכם? מה אתם משדרים בלי לומר מילה?
כן, אני יודעת, זה נשמע קצת מוזר. אבל לפעמים דווקא הדמיון עוזר לנו לראות את עצמנו באופן הכי ברור.
הפעם אני מזמינה אתכם לתרגיל מסוג אחר... לא עוד טיפים או רשימות של "עשה ואל תעשה". רק רגע של דמיון, התבוננות, ואולי גם תובנה אחת שתשנה הכול.
🔄 מה זה בכלל דמיון מודרך?
זה פשוט. אתם מדמיינים סיטואציה שאתם מכירים, כמו ריאיון עבודה, אבל הפעם מסתכלים עליה מבחוץ. ממש כאילו אתם צופים בסרט שבו אתם הדמות הראשית.
זה עוזר לעצור לרגע את האופן שבו אנחנו חושבים על עצמנו ולראות איך אנחנו נראים מהצד, בעיניים אחרות.
🔍 בואו ננסה את זה רגע:
אתם יושבים בתור המראיינ/ת.
מולכם יושב מועמד - שהוא אתם.
הוא מתחיל להציג את עצמו.
מה אתם קולטים ממנו?
איך נשמעת לכם הדרך שבה הוא מדבר על הניסיון שלו?
האם ברור מה הוא רוצה?
הוא משדר לכם תשוקה? ביטחון? חיבור לתפקיד?
אני פוגשת כל כך הרבה מועמדים מעולים... אנשים סופר מוכשרים, מנוסים ועם רקורד מקצועי מרשים.
ובכל זאת, משהו בתקשורת שלהם במהלך הראיון פשוט לא עובר.
לפעמים זו דרך ההצגה. לפעמים זו התחלה מהוססת או חוסר מיקוד, לפעמים פשוט פער בין מה שכתוב בקו"ח לבין איך שהדברים נשמעים בפועל בשיחה. לפעמים, פשוט לא ברור לצד השני מה אתם באמת מחפשים.
📝 אז מה עושים?
עוברים צד.
שבו רגע עם עצמכם, ברגע של כנות, ותשאלו:
• איך נראים קורות החיים שלי בעיניים של המגייס/ת?
• האם ברור מי אני, מה אני מביא/ה לשולחן?
• איך הלינקדאין שלי נראה כשנכנסים אליו בפעם הראשונה?
• האם מה שכתוב שם מרגיש אמיתי, עדכני, מסקרן?
• אם הייתי שומע/ת את עצמי בטלפון - הייתי רוצה להמשיך לשיחה מלאה?
לפעמים שינוי קטן בזווית הראייה פותח דלת גדולה! כי אם תצליחו לראות את עצמכם בעיניים של מי שמראיין אתכם, תדעו בדיוק מה אתם צריכים לשדרג ומה לשמר. ככה גם הצד השני יראה אתכם - חדים, ברורים ומדויקים.
לפעמים, זה כל ההבדל.
